יום ראשון, 13 ביולי 2014

נורה ויהי אור



הנורה עם הבית
לפעמים מתחשק לנו שמישהו אחר יחליף לנו נורה שנשרפה. כאשר נורה מסיימת את חייה והגיע הזמן להחליף את אותה נורה, אנחנו יודעים שזו פעולה פשוטה ובכל זאת לפעמים מתחשק לנו להתעצל ושמישהו אחר יעשה זאת בשבילנו. כי כשמישהו אחר מחליף לנו נורה, כאשר מישהו אחר דואג שיהיה לנו אור, זה מרגיש כמו הפינוק האולטימטיבי. מישהו שדואג לנו, מישהו שמדליק לנו אור, מישהו שמטפס בשבילנו, מסובב ומחליף נורה עבורנו, זה מעניק לנו תחושה של בית של ממש.

נורה של שוויון
נורה מאפשרת לנו שוויון בין יום ללילה, כי אנחנו כבר לא זקוקים לגרמי השמיים שיאירו לנו את הדרך ואת העבודה על מנת להישאר ערים ולראות בבהירות את מה שלפנינו. נורה מאפשרת גם שוויון בין גברים לנשים, כי כל כך פשוט להחליף אותה, שנשים אינן תלויות בגברים בהחלפת נורה. ואחרי שמחליפים נורה, אפשר כבר לתקן הכל בעצמינו, גברים ונשים, כי אחרי שמתחילים בקטן, המוטיבציה כבר שם, וכך גם היכולות, כל עוד לא מאירים חזק מדי את תקרת הזכוכית. צעד קטן לאור, צעד גדול לאנושות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה