קרמיקה יוונית
זוג חברים שלי נסע לו לנופש ביוון. הם
סיפרו לא מעט על האוכל המקומי, וכיצד חוגגים שם את
הירקות והפירות המקומיים, ועושים איתם דברים שהחיך הישראלית אף פעם לא נתקלה בהם עד לחוויה הקולינרית היוונית. מלבד
האוכל הם צפו בנופים עוצרי נשימה, בריזה מופלאה, ים שקט עם מים מלטפים, שקט ושלווה,
ועיירות קטנות וקסומות. את כל אלה הם חוו באי קטן שהם בחרו במיוחד. זהו אי של קדרים, קדרי קרמיקה מקומית. ביוון קדרות החימר ואותה קרמיקה היא מקצוע מאד
פופולרי ומסורתי, גברי בדרך כלל, שעובר מאב לבן.
התמכרות לקרמיקה
הם התיידדו שם עם קדר מקומי וישבו איתו ללמוד את השיטה המקומית
ואת אותה קרמיקה המקומית, וכעת אותה קרמיקה היא התחביב החדש
שלהם, שלא לומר ההתמכרות החדשה שלהם, וללא ספק הכישרון החדש שלהם. זהו כישרון שאף חורג
מאותה קרמיקה היפיפיה שמעטרת להם את האמבטיה, ואת המטבח, באריחים קרמיים
מסורתיים גם למקומיות הישראלית. אז יש כאלה שילכו לבצלאל ללמוד קרמיקה, יש
כאלה שיסעו לנופש בים ביוון, ויש את אלה שיסתפקו בשירה ערבה באקוסטיקה של אותם אריחי קרמיקה מקומיים של חדר האמבטיה שלהם. כמובן שבתוך כל זה, הם זכרו גם ליהנות ביחד, ולהשאיר מדי פעם את הקדר והקרמיקה בשקט, בשביל זמן איכות של נופש משלהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה